המעיינות החמים של המקדש הרומי אקווה סוליס ומנזר באת ', אנגליה
חפירות ארכיאולוגיות חשפו כי השימוש האנושי במעיינות המינרלים החמים באת 'החל לפחות לפני 10,000 שנים והמשיך עד ימינו. המעיינות הוקדמו לראשונה על ידי שבטי ציידים-לקטים ניאוליטיים, והמעיינות נערכו בהמשך כקודש על ידי עמים קלטיים, רומאים ונוצרים. הקלטים, שהגיעו לאנגליה בסביבות 700 לפני הספירה, הקימו את מה שמאמינים להיות מבני המקדש הראשונים במעיינות. הקדש היה מוקדש לסוליס, אלת המים, והיה המרכז הדתי ברוב דרום מערב אנגליה. זמן קצר לאחר הגעת הרומאים לאנגליה בשנת 43 לספירה, ההשתלטות על הקבר הקדוש הקלטי השתלטה והאלתה סוליס זוהתה עם האלה הרומית מינרווה כאלוהות מרפאת. החל מאי פעם בסביבות ה- 65 לספירה, והמשיכו כמעט ארבע מאות שנים, בנו הרומאים מתחמי רחצה ומקדשים מורכבים יותר ויותר במעיינות.
המעיין המרכזי, המבעבע מהאדמה בקצב של רבע מיליון גלונים ליום ושומר על טמפרטורה קבועה של 120 מעלות פרנהייט (49 מעלות צלזיוס) היה עם זאת הרבה יותר מסתם מקור מים חמים לרומאים . זה היה מקום קדוש בו בני תמותה יכלו לתקשר עם אלוהויות בעולם התחתון ולבקש את עזרתה של האלה סוליס מינרווה, וגם את אל הריפוי, אסקלפיוס. חפירות ארכיאולוגיות בתחתית המעיין העלו באור אוסף יוצא דופן של הצעות קודש הצבעוניות שהושלכו על ידי מתפללים למים. גם מתחתית המעיין, מעל מטבעות 12,000 - המשתרעים על התקופה הרומית כולה - חשפו כי התנהגות זריקת מטבעות למעיין לליווי משאלה היא התנהגות אנושית אוניברסאלית ועתיקה. בריכות הרחצה הרבות ניזונו מזרימה קבועה של מים המועברים על ידי צינורות עופרת אשר פועלים עד היום, והאמבטיה הגדולה ביותר הייתה מרופדת ביריעות עופרת נהדרות של 42 שמשקלן המשולב עלה על 8 ו- 1 / 2 טון.
מקדש הריפוי הגדול הזה של אקווה סוליס לא היה האחרון. לאחר עזיבת הלגיות הרומיות מבריטניה בראשית המאה החמישית לספירה, העיר ונמצאות במהירות המדרשים והמרחצאות המדהימים שלה. עם הזמן כיסו את המרחצאות על ידי טביעת המעיין הבלתי נלאית של המעיין ורק המקדש שנפל של סוליס-מינרווה סימן את האתר הקדוש העתיק. עם זאת העיר לא ננטשה. במקום זאת המשיכה לצמוח ובמאה השביעית הוקם המבנה הנוצרי הראשון על חורבות המקדש הרומי. במשך שתים-עשרה מאות השנים הבאות עלתה רצף של כנסיות ונפלה על האדמה הקדושה כאשר המנזר שעמד כיום נבנה בין 1499 לאמצע המאה ה- 17th. המעיינות החמים, אף כי לא קיבלו שוב פיתוח אדריכלי שווה לזה של הרומאים, שימשו ברציפות לאורך כל ימי הביניים. כבר בתחילת שנות ה- 1600 המעיינות החלו למשוך משפחות מלכותיות ואצולות אשר התכוונו 'לקחת את התרופה', ועל ידי האמבט של ה- 1720 היה בדרך להפוך לספא אופנתי ביותר. עם עליית הפופולריות הזו של המעיינות והצורך במקביל במתקני רחצה ודיור, החלו חפירות בנייה שהביאו לגילוי היסודות הרומים הקדומים. חפירות ארכיאולוגיות נמשכו עד ימינו והעיר באת 'מתהדרת כיום במונומנט רומי שאין דומה לו בצפון מערב אירופה. מחקר מדעי על מי מעיין האמבט חשף את נוכחותם של מינרלים שונים 43 כולל ברזל, מגנזיום, אשלגן, נחושת ורדיום. לאנשים הפרהיסטוריים, הרומאים והנוצרים הקדומים המשתמשים במעיינות לא הייתה דרך (ידועה) לקבוע את טיבם של המינרלים הללו, ובכל זאת המעיינות הוערכו כאתר ריפוי מאז ומתמיד. קוראי חריף יכירו בעניין זה אינדיקציה נוספת לתהודה האנרגטית יוצאת הדופן (והמעט מובנת) בין בני האדם לכדור הארץ.
Martin Gray הוא אנתרופולוג תרבותי, סופר וצלם המתמחה בחקר מסורות עלייה לרגל ואתרים קדושים ברחבי העולם. במהלך תקופה של 40 שנה הוא ביקר ביותר מ-2000 מקומות עלייה לרגל ב-165 מדינות. ה מדריך העלייה לרגל העולמית ב- sacredsites.com הוא מקור המידע המקיף ביותר בנושא זה.מדריכי נסיעות באנגליה
מרטין ממליץ על מדריכי הטיולים האלה
למידע נוסף:
