פטמוס

פטמוס, אחד משנים עשר האיים היווניים המקוריים, או האיים הדודקאנסיים, עשיר בהיסטוריה וביופי טבעי. האי הקטן והגבעי (34.6 קמ"ר) היה מאוכלס כבר בשנת 500 לפנה"ס על ידי דורים, לאחר מכן על ידי היונים, ולאחר מכן על ידי הרומאים מהמאה ה-2 לפנה"ס. המקדשים המוקדמים ביותר הידועים באי היו מקדש האלה דיאנה מהמאה ה-4 לפנה"ס ומקדש של אפולו. חוקרים חושדים שהשם פטמוס עשוי לנבוע מלטמוס או הר לטמוס בטורקיה, שם סגדו לאלה (דיאנה הוא השם הרומי לארטמיס, אחותו של אפולו). במהלך השלטון הרומי, האי ירד בדעיכה, האוכלוסייה פחתה, והאי שימש כמקום גירוש לפושעים ולבעלי צרות פוליטיות ודתיות. בשנת 95 לספירה, יוחנן הקדוש התאולוג - אחד משנים עשר תלמידיו של ישו - נשלח לגלות באי. יוחנן הקדוש נשאר באי במשך שמונה עשר חודשים, ובמהלכם התגורר במערה מתחת למקדש דיאנה שעל ראש הגבעה. במערה זו קיים סדק, או חור קטן בקיר הסלע, שממנו יצאה סדרה של מסרים אופרתיים שפרוכרוס, תלמידו של יוחנן, תעתיק כפרק המקראי של ספר ההתגלות. יוחנן חיבר גם את הבשורה הרביעית במהלך שהותו במערה הקדושה, הידועה כיום כמערת ההתגלות הקדושה.

בשנת 313 לספירה, הנצרות הוכרה רשמית כדת האימפריה הרומית, ומאותו זמן, האמונה החדשה התפשטה במהירות ברחבי איי יוון. האימפריה הנוצרית המזרחית של ביזנטיון שלטה באי פטמוס, ובמאה ה-4, שרידי המקדש העתיק של האלה דיאנה שימשו את הנזירים לבניית כנסייה המוקדשת ליוחנן הקדוש. כנסייה זו הוקמה ישירות על יסודות מקדש דיאנה הקדום יותר. מתישהו בין המאות ה-6 ל-9, הכנסייה נהרסה כאשר האי היה נתון לפשיטות תכופות של הערבים.

פטמוס, שננטשה לאחר פשיטות אלו, נכנסה שוב להיסטוריה בשנת 1088, כאשר קיסר ביזנטי העניק את האי לנזיר כריסטודולוס, שתכנן להקים מנזר. מנזר יוחנן הקדוש, שנבנה על שרידי הכנסייה העתיקה והמקדש הקדוש של דיאנה, פעל ברציפות כבר למעלה מ-900 שנה. לאחר פשיטות של שודדי ים סרצנים ונורמנים במהלך המאות ה-11 וה-12, המנזר הורחב ובוצר לעתים קרובות, מה שהעניק לו את המראה דמוי הטירה שהוא שומר עליו כיום. במנזר קיימים כמה מהתעתיקים העתיקים והמדויקים ביותר של פילוסופים יווניים מוקדמים, כולל אריסטו. העיירה הקטנה חורה המקיפה את המנזר מתוארכת בעיקר לאמצע המאה ה-17, וסידור הרחובות המבוך שלה תוכנן בכוונה לבלבל שודדי ים שמתכוונים לפשוט על העיר והמנזר.

מטרת מאמר זה אינה לדון בפרק המקראי של ספר ההתגלות, טקסט שסבל ממחיקות, תוספות ושינויים רבים מאז שנכתב לכאורה על ידי יוחנן הקדוש (חלקם נבעו מקושי בתרגום יוונית לאנגלית ולשפות אחרות). במקום זאת, המחבר מבקש להפנות את תשומת הלב למקומות מסוימים על פני כדור הארץ שבהם בני אדם ראו חזיונות קוגניטיביים או קיבלו מסרים בנוגע לעתיד. כמעט לכל המסורות הדתיות בעולם יש אגדות הנוגעות למקומות כאלה, ואוניברסליות זו מצביעה על תעלומה שגם התאולוגים של דתות אלה וגם הקהילה המדעית טרם הצליחו להסביר.

מה הסיבה לכך שאנשים מסוימים, בזמן שהם מבלים זמן במקומות אלה, נראים איכשהו כאילו הם רואים את העתיד? האם זה כוחן של רוחות כדור הארץ המקומיות, אנומליה גיאופיזית, נוכחות של אלוהות או מלאך, התפתחות רוחנית של האדם המעורב, או שילוב של כל הגורמים הללו? מעניין לציין, כי מכנה משותף אחד המקשר כמעט את כל החזיונות הקדומים והמסרים הנגלים הקשורים לאתרים קדושים כאלה הוא דאגתם (באופן מטאפורי ככל שיהיה) להמשך החיים ולהגנה עליהם על פני כדור הארץ. 

השערתו של המחבר בנוגע לעניין זה היא שכדור הארץ הוא ישות מודעת המתקשרת, לבני אדם פתוחים במיוחד, מידע בעל חשיבות לאותם בני אדם ולקהילותיהם. במידה זו או אחרת, חלק מקוראי אתר זה חוו חוויות כאלה. בין אם מסרים אלה מגיעים באתר קדוש מוכר או ממקום כוח אישי, בין אם הם מגיעים כמסרים הרלוונטיים לאדם או למשפחה האנושית הרחבה יותר, ובין אם מקורם מתפרש כמקור מלאכי, ארצי או אינטואיטיבי, העובדה היא שאין להכחישה שאנחנו, בני האדם, מתפקדים לעתים קרובות כערוצי תקשורת לקולות וחזיונות שמעבר לתודעה שלנו.