פטמוס

אחד מהשתיים עשרה איים יוונים המקוריים, או הדודקאניים, פטמוס עשיר הן בהיסטוריה והן ביופי הטבעי. האי הקטן והררי (34.6 קמ"ר) היה מאוכלס כבר בשנת 500 לפני הספירה על ידי דוריאנים, ליד היונים, ואחר כך הרומאים מהמאה 2nd לפני הספירה. המקדשים הקדומים ביותר הידועים באי היו מקדש המאה 4th לפני הספירה של האלה דיאנה ומקדש אפולו. המלומדים חושדים כי השם פאטמוס עשוי לנבוע מלטמוס או הר. לאטמוס של טורקיה, שם סגדה האלה (דיאנה היא השם הרומי לארטמיס, אחותו של אפולו). בתקופת השלטון הרומי האי נפל לדעיכה, האוכלוסייה פחתה, והאי שימש כמקום גירוש לפושעים ובעלי צרות פוליטיים ודתיים. ב- 95 לספירה נשלח סנט ג'ון התיאולוג - אחד משנים עשר תלמידיו של ישוע לגלות באי. ג'ון הקדוש נשאר על האי במשך שמונה-עשר חודשים שבמהלכם התגורר במערה מתחת למקדש הגבעה של דיאנה. במערה זו קיים פיסורה, או חור קטן בקיר הסלע, ממנו הוציאה סדרה של מסרים אורקולריים שפרוכורוס, תלמידו של סנט ג'ון, תעתיק כפרק התגלות. בתקופתו במערה הקדושה, הידועה כיום בשם מערת הקודש של ההתגלות, חיבר גם סנט ג'ון את הבשורה הרביעית.

ב- 313 לספירה הוכרה הנצרות רשמית כדת האימפריה הרומית ומעתה האמונה החדשה התפשטה במהירות בכל האיים היוונים. האימפריה הנוצרית המזרחית של ביזנטיון הפעילה שליטה על האי פטמוס ובמאה ה- 4th שרידי המקדש הקדום של האלה דיאנה שימשו על ידי נזירים לבניית כנסיה המוקדשת לסנט ג'ון. כנסיה זו הוקמה היישר על יסודות המקדש דיאנה הקדום. מתישהו בין המאות 6th 9th הכנסייה נהרסה כאשר האי היה נתון לפשיטות תכופות על ידי הערבים. לאחר שנשאר נטוש לאחר הפשיטות הללו, נכנס פטמוס להיסטוריה הבאה ב- 1088 כאשר קיסר ביזנטי העניק את האי לנזיר כריסטודולוס, שכוונתו הייתה להקים מנזר. המנזר של סנט ג'ון, שנבנה על שרידי הכנסייה הישנה והמקדש העתיק יותר של דיאנה, פועל ברציפות כבר למעלה מ- 900 שנים. המנזר היה נתון לפשיטות של שודדי סרקנס ונורמן במהלך המאות ה- 11 ו- 12th, אך לעתים קרובות הוגדל והתחזק המנזר, והעניק לו את המראה הדומה לטירה שהוא שומר כיום. במנזר קיימים כמה מהתמלולים העתיקים והמדויקים ביותר של פילוסופים יוונים קדומים, כולל אריסטו. העיירה הקטנה הורה המקיפה את המנזר מתוארכת ברובה מאמצע המאה ה- 17th וסידור הרחוב המבוך שלה תוכנן באופן מכוון כדי לבלבל בין כוונות פיראטים לפשיטה על העיר והמנזר.

אין מטרתו של מאמר זה לדון בפרק התגלות המקראי, טקסט שעבר מחיקות, תוספות ושינויים רבים מאז כתיבתו כביכול על ידי סנט ג'ון (חלקם נבעו מהקושי בתרגום יוונית לאנגלית ואחרים) שפות). במקום זאת, המחבר מבקש להפנות תשומת לב לעניין של מקומות מסוימים על פני האדמה שבהם בני אדם ראו חזיונות פרוגניטיביים או קיבלו מסרים לגבי העתיד. כמעט לכל המסורות הדתיות בעולם יש אגדות הנוגעות למקומות כאלה ואוניברסליות זו מצביעה על תעלומה שלא התיאולוגים של אותן דתות וגם הקהילה המדעית עדיין לא הצליחו להסביר. מה הסיבה שאנשים מסוימים, בזמן שהם מבלים במקומות אלה, איכשהו נראים לעתיד? האם זה כוחם של רוחות האדמה המקומיות, אנומליה גיאופיזית, נוכחות של אלוהות או מלאך, ההתפתחות הרוחנית של האדם המעורב, או שילוב של כל הגורמים הללו? מעניין לציין שמכנה משותף אחד המקשר בין כמעט כל החזונות הפרוגניטיביים והמסרים שנחשפו הקשורים לאתרים קדושים כאלה הוא דאגתם (עם זאת באופן מטאפורי ניתן לבטא) את המשך החיים וההגנה עליהם על פני כדור הארץ. השערות של המחבר בעניין זה הן שכדור הארץ הוא ישות מודעת המעבירה, לבני אדם שמקבלים פנים במיוחד, מידע בעל חשיבות לאותם בני אדם ולקהילותיהם. במידה כזו או אחרת, רבים מהקוראים באתר זה היו חווים כאלה. בין אם תקשורת זו מגיעה לאתר קדוש מוכר או במקום כוח אישי, בין אם הם מגיעים כהודעות הרלוונטיות לאדם או למשפחה האנושית הגדולה יותר, והאם המקור שלהם מתפרש כבעל מקור מלאכי, יבשתי או אינטואיטיבי, עובדה היא אין עוררין על כך שאנו בני האדם מתפקדים לעתים קרובות כערוצי תקשורת לקולות וחזונות שמעבר למוחנו.

מנזר סנט ג'ון מעל הכפר הורה,
האי פטמוס, יוון    

מדריכי טיולים ביוון

מרטין ממליץ על מדריכי הטיולים האלה