בזיליקת פטימה, פורטוגל
העיר הקטנה פטימה, ממוקמת במערב מרכז פורטוגל, באזור ליריה וכקילומטר 110 צפונית לליסבון, היא אחת מקדשי המאריאן הפופולריים ביותר בעולם כיום. אך בניגוד לרבים מאתרי העלייה לרגל הגדולים של מריאן באירופה, קדושת פטימה מתוארכת לא מימי הביניים אלא רק מתחילת המאה ה- 20th. פטימה הייתה אז כפר קטן וכפרי באזור סלעי שהתוצר העיקרי שלו היה שמן זית. אין שום תיאורים היסטוריים או אגדיים על הכפר או הסביבה שיש להם חשיבות דתית בתקופות קדומות יותר. בשנים 1916 ו- 1917 נצפתה סדרה של הופעות על ידי שלושה ילדים קטנים, אשר היו אמורים לשנות באופן עמוק את חייהם שלהם ואת האווירה של כפר האיכרים.
מרבית המקורות הטקסטואליים המתארים את אירועי פאטימה מזכירים רק את ההופעות המריאניות שהתרחשו ב- 1917. עם זאת, הילדה לוסיה סנטוס, המקבלת העיקרית של ההופעות, חשפה כעבור כמה שנים כי שלוש הופעות אחרות ב- 1916, של דמות גברית, למעשה קדמו להופעות המריאן של 1917. הסיפור מתחיל בתחילת 1916 כאשר לוסיה בת התשע נשלחה על ידי הוריה לטפל בכבשה של המשפחה בגבעות ליד הכפר פטימה. היא ליוותה את בן דודיה פרנסיסקו מרטו, בן שמונה, ואת אחותו בת השש, ג'קינטה. הילדים היו על צלע הר כשראו חזון של דמות אנושית. לאחר שכתבה שנים רבות לאחר מכן על האירוע, לוסיה מספרת, "זו הייתה דמות כמו פסל ... צעיר, כבן ארבע עשרה או חמש עשרה, לבן יותר משלג". הדמות דיברה אל הילדים, והכוונה אותם להתפלל איתו שלוש פעמים, "אלוהים אדוני, אני מאמין, אני מעריצה."
מאוחר יותר באותה שנה התרחשה הופעה שנייה, הפעם כשהילדים שיחקו ליד באר ליד ביתה של לוסיה. המלאך הלבן שוב כיוון את הילדים להתפלל אתו ואמר להם גם שישוע ומרי יש להם תוכניות. הופעה שלישית של מלאך זכר זה באה במהרה, בסמוך למיקום ההופעה הראשונה, והתפילות ארוכות יותר נערכו לילדים. לוסיה מספרת שהמלאך החזיק בידו איזשהו גביע שהוא החזיק את זה באוויר כשכרע להתפלל עם הילדים. מיקומם של התצפית המלאכית הראשונה והשלישית, בה ביקרו הרבה עולי רגל כיום, נמצאים בסמוך לשביל המוביל מבזיליקת פטימה אל הכפר אלג'סטרל בו התגוררו הילדים.
ההופעות שעבורן ידועה פטימה ברחבי העולם החלו במאי ה- 13, 1917 והמשיכו כל חודש עד אוקטובר, תמיד ב- 13th. החזון הראשון הגיע ללוסיה ולבני דודים שלה ג'קינטה ופרנסיסקו כשהם נטו כבשים בנקיק מבודד שנקרא Cova da Iria. הילדים ראו תחילה שני הבזקי ברק ואחר כך 'ליידי, בהירה יותר מהשמש, שופכת קרני אור' שאמרה שהיא משמיים. לוסיה - היחידה משלושת הילדים שדיברו אי פעם עם החזונות - שאלה: 'מה אתה רוצה ממני?' הגברת ענתה, 'אני רוצה שתבוא לכאן חודשים שישה ברצף. ואז אני אגיד לך מי אני ומה אני רוצה '. הגברת גם הנחתה את הילדים להתפלל כל יום למען השלום ולסיום המלחמה שהחריבה את אירופה ואז נעלמה באור מסנוור. הילדים, שאינם בטוחים במה שקרה להם, הבטיחו אחד לשני לשתוק אך מאוחר יותר ג'קינטה נתנה לעניין לחמוק כשדיברו עם הוריה. עד מהרה ידע הכפר כולו על המראה החזוי והיה מצחיק את הילדים.
עם זאת, ביום ההופעה השנייה, ביוני ה- 17, ליוו בערך תושבי הכפר 60 את הילדים לערוץ Cova da Iris. המלאך, שנראה רק לשלושת הילדים, אמר להם שוב להתפלל וגם ניבא את מותם של ג'קינטה ופרנסיסקו. כשיצאה ראו תושבי הכפר ענן מתרומם וענפי עץ נשענים לעבר הענן. בעקבות התגלות זו הפעילו הרשויות האזרחיות בפטימה לחץ על שלושת הילדים, ואמרו להם להכחיש את מה שראו. ללא הפרעה, הילדים שוב נסעו לקובה דה איריס ביום ה- 13, בליווי כמה מאות איכרים מהסביבה. מוטרדת מהלעג של תושבי הכפר, לוסיה ביקשה להציג סימן אלוהי. בתגובה, הבטיח המלאך כי באוקטובר היא תחשוף את זהותה והיא גם אמרה לילדים שלושה סודות. הראשון היה חזון של גיהינום "כמו ים אש" שאליו ילכו חוטאים; השנייה הייתה נבואה לפיה תושבי רוסיה יומרו אם העם יתפלל; והשלישית, נבואה אחרת, נשמרה בסוד על ידי לוסיה במשך שנים רבות.
כמעט עשרים אלף איש הגיעו מאזורים שונים בפורטוגל וספרד לקראת הופעתם באוגוסט, אך הילדים לא הצליחו לנסוע לקובה דה איריס מכיוון שהשלטונות עיכבו אותם. הילדים נחקרו בנפרד, ועל כל אחד מהם נאמר שהאחרים הוקפו חיים בשמן בגלל שקריהם, אך הילדים לא נדרשו ולא שינו את סיפורם. עם שחרורם הופיעה הגברת וחזרה על הבטחתה לבצע נס באוקטובר. היא גם ביקשה לבנות קפלה בקובה דה איריס. יותר משלושים אלף איש הגיעו לקובה דה איריס בספטמבר ה- 13, כמו גם חברי העיתונות מעיתונים מובילים באירופה. כאשר לוסיה דיברה עם המלאך וביקשה ריפוי, חלק מהאנשים שהתאספו ראו כדור אור המרחף מעל הילדים.
הופעת ה- 17 באוקטובר משכה אנשי 70,000 מכל חלקי אירופה. היום היה חשוך וגשום. ההופעה הודיעה לילדים שהיא למעשה מרי, אם ישו. היא ביקשה שתאמר תפילות לקראת סיום מלחמת העולם הראשונה וכי תיבנה לכבודה כנסיה. לאחר מכן היא נעלמה באור בוער כאשר לוסיה צעקה, "הסתכל בשמש", עם זאת, הוסתר מאחורי עננים כהים. אלפים רבים מהנאספים דיווחו כי ראו תנועה בשמיים כאילו השמש רוקדת, מסתחררת לעבר האדמה ומשם. אחרים דיווחו שהרגישו שהאדמה רועדת בעוצמה מתחת לרגליהם. באופן מסתורי, לאחר סיבוב גוף האור הגדול, מצא הקהל את לבושו יבש לחלוטין והגשמים פסקו.
בזיליקת פטימה, פורטוגל
כפי שנבאה על ידי מרי, גם פרנסיסקו וגם ג'קינטה נפטרו זמן קצר לאחר סיום ההופעות, ב- 1919 ו- 1920 בהתאמה. קפלה קטנה שנבנתה בקובה דה איריס חוללה על ידי ספקנים, אולם עולי הרגל, באלפים ההולכים וגדלים, הגיעו ללא רחם למקום הקדוש. לא נוח עם תשומת הלב שהביאו לה ההופעות, לוסיה עזבה את פאטימה, הפכה לנזירה ב- 1926, וב- 1948 נכנסה למנזר הכרמליטי בספרד. היא חזרה רק לקבר הקדוש חמש פעמים מאז הקמת הכנסייה. ב- 1930, לאחר שבחן ביסודיות את אירועי 1917, הוותיקן אימת את ההפגנות, תרומות הגיעו ממאמינים ברחבי העולם והבזיליקה הגדולה של פטימה עלתה לכיוון השמיים.
מעניין לציין כיצד רשויות הכנסייה האורתודוכסית בפורטוגל הגיבו והשתמשו באירועים הכביכול למטרותיהם. ההופעות בקובה דה איריס התרחשו במהלך הרפובליקה הראשונה של פורטוגל (1911-1926), שבמהלכה איבדה הכנסייה רבות מתכונותיה ורגשותיה הקוסיקליים התעוררו ברחבי הארץ. ב- 1911 ראש המדינה, אלפונסו קוסטה, אפילו הבטיח למחוק את הקתוליות 'בתוך שני דורות'. לפיכך שימשו ההפגנות על ידי הכנסייה כדי להתמודד עם האיומים התאומים של חילון וירידת האדיקות הדתית. במהלך הדיקטטורה של אנטוניו סאלזר, התייחסות הפטימה להתנגדות לתנועות פוליטיות קומוניסטיות. בשנים המאוחרות יותר של המאה ה- 20th, המשיכו הוותיקן והאפיפיור ג'ון פאולוס השני (שאוהב במיוחד מקדשים של מריאן) להשתמש ולהדגיש את הפופולריות של פטימה ומקדשי מריאן אחרים על מנת לחזק את ההשפעה הירידה של הקתוליות בתרבות האירופית בת זמננו. .
התהילה הגדולה של פטימה, עם יותר משני מיליון עולי רגל שמגיעים לשנה, לעומת זאת לא נובעת מהדוגמה והתמיכה של הכנסייה הדיקטטורית, אלא בגלל המקום בו פוטימה מחזיקה בלבם ובמוחם של האנשים הפשוטים ב פורטוגל, ספרד, צרפת ומדינות אחרות. בעוד שמוסד הכנסייה מאפשר עלייה לרגל לקבר הקדוש של פטימה, אין זה נוח עם המסירות העממית המתמקדת במרי ולא במשיח. מהדהד את העניין הזה כותבת האנתרופולוגית לנה גמזו,
"לאנשי הכמורה ונציגים אחרים של הכנסייה הקתולית, הצורות הנשיות / העממיות של התמסרות מריאן המוצגות בפטימה אינן מייצגות את הדרך הנכונה לכבד את מרי. מעשי המסירות הנשים, כמו הליכה על ברכיים של אדם, נסבלים, אך כהנים רבים מבקשים להילחם בצורות הביטוי הדתיות הללו ומפצירים בכל עולי הרגל להציע במקום תרומות כספיות. "
נשים הן, אם כן, עוברות הרגל השולטות למקדש פטימה והן מגיעות, לא לסגוד למשיח אלא להתפלל ולהביע הכרת תודה למרי כ"גברתנו הבריאה "(Nossa Senhora da Sau'de). בפטימה, בדרך כלל לא מתייחסים אל מרי כבתולה הבצרית והאידיאלית אלא לדמות אם אדמה שמבינה, אוהבת עמוקות ומציעה סיוע בדאגות של נשים וילדים.
ברוב ימות השנה מקדש פטימה הוא מקום שקט ושלו, בו מבקרים המקומיים וכמה מאות עולי הרגל המגיעים בכל יום מעבר לאזור המקומי. במאי 13, לזכר יום ההופעה הראשון, ובאוקטובר 13, יום ההופעה הסופית, יתגודדו חצי מיליון עולי רגל לרחבה הגדולה מול הבזיליקה. בתקופות אלה יש אווירה של דבקות דתית מאוד נלהבת, עם מאות עולי רגל שזוחלים לעבר המקדש שעל ברכיהם, אלפים נדרים ונדרים ומתפללים ובוכים הרבה. בנוסף לבזיליקה ורחבתה, עולי הרגל יבקרו ב קפלת המראות (Capelinha das Aparicoes), מקדש ולינהוס, שם הופיעה מרי בפעם הרביעית, ובמרחק שני קילומטרים, ביתם של 'הרועים הקטנים'. יום פופולרי נוסף לפעילות עלייה לרגל הוא יוני 10, כאשר אלפי ילדים צעירים מתכנסים לעלייה לרגל של הילדים הקטנים (Peregrinacao das Criancinhas).
במאי ה- 12, האפיפיור ג'ון פאולוס השני עלה לרגל לפטימה והביע תודה למרי על שהציל את חייו במהלך ניסיון התנקשות בשנה הקודמת. הכדור שהוצב בכתר פסלו של גבירתנו מפטימה הוא הכדור שהוצא מהאפיפיור לאחר שנורה. ביום מאי ה- 1982 של ה- 13, האפיפיור שוב ביקר בפטימה והפעם חשף כי חלק מה"סוד השלישי של פטימה "המכונה היה שמרי התנבאה לניסיון ההתנקשות ב- 2000 וחשפה זאת בהתגלותה ללוצ'יה ב- 1981.
למידע נוסף: