פטימה

העיירה הקטנה פאטימה, הממוקמת במערב מרכז פורטוגל, באזור לייריה וכ-110 קילומטרים צפונית לליסבון, היא אחת ממקדשי מרים המתויירים ביותר בעולם כיום. עם זאת, בניגוד לרבים מאתרי העלייה לרגל הגדולים של מרים באירופה, קדושת פאטימה אינה מתוארכת לימי הביניים אלא רק מתחילת המאה ה-20. פאטימה הייתה אז כפר כפרי קטן באזור סלעי, שתוצרתו העיקרית הייתה שמן זית. אין תיאורים היסטוריים או אגדיים על כך שלכפר או לאזור שמסביב הייתה חשיבות דתית כלשהי בתקופות קדומות יותר. בשנים 1916 ו-1917, שלושה ילדים צעירים ראו סדרה של הופעות רפאים ששינו באופן עמוק הן את חייהם והן את אווירת כפר האיכרים.

רוב המקורות הטקסטואליים המתארים את אירועי פטימה מזכירים רק את התגלויות מרים שהתרחשו בשנת 1917. עם זאת, הילדה לוסיה סנטוס, הנמענת העיקרית של ההתגלויות, חשפה מספר שנים לאחר מכן ששלוש התגלויות נוספות בשנת 1916 של דמות גברית קדמו להתגלויות מרים של 1917. הסיפור מתחיל בתחילת 1916, כאשר לוסיה בת התשע נשלחה על ידי הוריה לרעות את צאן המשפחה בגבעות ליד הכפר פטימה. היא לווה על ידי בן דודו פרנסיסקו מרטו, בן שמונה, ואחותו בת השש, חסינטה. הילדים היו על צלע גבעה כשראו חזון של דמות אנושית. לוסיה כותבת שנים רבות לאחר מכן על האירוע, וכותבת: "זו הייתה דמות כמו פסל... גבר צעיר, כבן ארבע עשרה או חמש עשרה, לבן יותר משלג". הדמות דיברה אל הילדים, והורתה להם להתפלל שלוש פעמים איתו, "אלוהים, אני מאמינה, אני מעריצה".

מאוחר יותר באותה שנה התרחשה הופעה שנייה, הפעם כאשר הילדים שיחקו ליד באר ליד ביתה של לוסיה. המלאך הלבן שוב הנחה את הילדים להתפלל איתו ואמר להם גם שלישו ולמרים יש תוכניות עבורם. הופעה שלישית של מלאך זכר זה התרחשה במהרה, סמוך למיקום ההופעה הראשונה, ותפילות ארוכות יותר ניתנו לילדים. לוסיה מספרת שלמלאך היה מעין גביע בידו שהוא החזיק אותו באוויר בזמן שכרע ברך להתפלל עם הילדים. מיקומי ההופעות המלאכיות הראשונה והשלישית, המבוקשות רבות על ידי עולי רגל כיום, נמצאים ליד השביל המוביל מבזיליקת פטימה לכפר אלג'סטרל, שם גרו הילדים.

ההתגלויות שבזכותן פטימה ידועה ברחבי העולם החלו ב-13 במאי 1917, ונמשכו מדי חודש עד אוקטובר, תמיד ב-13. החזון הראשון הגיע ללוסיה ולבני דודיה חסינטי ופרנסיסקו כשרעו צאן בנקיק מבודד בשם קובה דה איריה. הילדים ראו תחילה שני הבזקי ברק ואז "גברת, בהירה יותר מהשמש, מפיצה קרני אור" שאמרה שהיא מהשמיים. לוסיה - היחידה מבין שלושת הילדים שדיברה אי פעם עם החזיונות - שאלה, "מה אתם רוצים ממני?" הגברת ענתה, "אני רוצה שתבואו לכאן במשך שישה חודשים ברציפות. אחר כך אגיד לכם מי אני ומה אני רוצה". הגברת גם הורתה לילדים להתפלל מדי יום לשלום ולסיום המלחמה שהרסה את אירופה, ואז היא נעלמה באור מסנוור. הילדים, שלא היו בטוחים מה קרה להם, הבטיחו זה לזה לשמור על שקט, אך מאוחר יותר, חסינטי התעלמה מהעניין בזמן ששוחחה עם הוריה. עד מהרה, כל הכפר ידע על ההתגלויות לכאורה ולעג לילדים.

אף על פי כן, ביום ההתגלות השנייה, ב-17 ביוני, כ-60 תושבי כפר ליוו את הילדים לערוץ קובה דה איריס. המלאך, שנראה רק לשלושת הילדים, הורה להם שוב להתפלל וגם ניבא את מותם של חסינטי ופרנסיסקו. כשהיא עזבה, ראו אנשי הכפר ענן עולה וענפי עץ נוטים לעבר הענן. בעקבות ההתגלות, הפעילו הרשויות האזרחיות של פטימה לחץ על שלושת הילדים, ואמרו להם להכחיש את מה שראו. הילדים, שלא נרתעו, הלכו שוב לקובה דה איריס ב-13 ביולי, בליווי כמה מאות איכרים מהאזור. לוסיה, מוטרדת מלגלוג אנשי הכפר, ביקשה שיוצג אות אלוהי. בתגובה, הבטיח המלאך שבאוקטובר תחשוף את זהותה, וגם גילתה לילדים שלושה סודות. הראשון היה חזון של גיהנום "כמו ים של אש" שאליו ילכו חוטאים; השני היה נבואה שאנשי רוסיה יתגיירו אם העם יתפלל; והשלישית, נבואה נוספת, נשמרה בסוד על ידי לוסיה במשך שנים רבות.

כמעט עשרים אלף איש הגיעו מחלקים שונים של פורטוגל וספרד להופעה באוגוסט, אך הילדים לא יכלו להגיע לקובה דה איריס משום שהרשויות עצרו אותם. הילדים נחקרו בנפרד, ולכל אחד מהם נאמר שהאחרים רותחו חיים בשמן בגלל שקריהם, אך הילדים לא חזרו בהם ולא שינו את סיפורם. עם שחרורם, הגבירה הופיעה וחזרה על הבטחתה לבצע נס באוקטובר. היא גם ביקשה לבנות קפלה בקובה דה איריס. יותר משלושים אלף איש הגיעו לקובה דה איריס ב-13 בספטמבר, כמו גם אנשי עיתונות מעיתונים אירופאים מובילים. כאשר לוסיה דיברה עם המלאך וביקשה ריפוי, חלק מהאנשים שהתאספו ראו כדור אור מרחף מעל הילדים.

ההתגלות ב-17 באוקטובר משכה אליה 70,000 איש מכל רחבי אירופה. היום היה חשוך וגשום. ההתגלות הודיעה לילדים שהיא למעשה מרים, אמו של ישו. היא ביקשה שיתפללו לסיום מלחמת העולם הראשונה ושתבנה כנסייה לכבודה. לאחר מכן היא נעלמה באור לוהט כשלוסיה קראה "הבטו בשמש", אשר, עם זאת, הייתה מוסתרת מאחורי עננים כהים. אלפים רבים מהמתאספים דיווחו שראו תנועה בשמיים כאילו השמש רוקדת, מסתחררת לעבר הארץ והלאה. אחרים דיווחו שחשו את האדמה רועדת בעוצמה תחת רגליהם. באופן מסתורי, לאחר סיבוב גוף האור הגדול, הקהל מצא את בגדיו יבשים לחלוטין, והגשמים פסקו.

כפי שניבאה מרים, גם פרנסיסקו וגם חאסינטה מתו זמן קצר לאחר סיום ההתגלויות, ב-1919 וב-1920, בהתאמה. ספקנים חיללו קפלה קטנה שנבנתה בקובה דה איריס, אך עולי רגל, בין האלפים ההולכים וגדלים, הגיעו ללא עוררין למקום הקדוש. לוסיה, שלא חשה בנוח עם תשומת הלב שהובאה אליה בעקבות ההתגלויות, עזבה את פטימה, הפכה לנזירה ב-1926, ובשנת 1948 נכנסה למנזר כרמליטי בספרד. היא חזרה למקדש רק חמש פעמים מאז בניית הכנסייה. ב-1930, לאחר חקירה יסודית של אירועי 1917, אישר הוותיקן את אמיתות ההתגלויות, תרומות הגיעו ממאמינים ברחבי העולם, והבזיליקה הגדולה של פטימה התנשאה לשמיים.

מעניין לציין שרשויות הכנסייה האורתודוקסית בפורטוגל הגיבו לאירועי ההתגלויות והשתמשו בהם למטרותיהם. ההתגלויות בקובה דה איריס התרחשו במהלך הרפובליקה הראשונה של פורטוגל (1911-1926), כאשר הכנסייה איבדה רבים מנכסיה, ורגשות אנטי-כנסייתיים גברו ברחבי המדינה. בשנת 1911, ראש המדינה, אלפונסו קוסטה, אף הבטיח למחוק את הקתוליות "בתוך שני דורות". לכן, הכנסייה השתמשה בהתגלויות כדי להתמודד עם האיומים הכפולים של חילון ודעיכת האדיקות הדתית. במהלך הדיקטטורה של אנטוניו סלזר, ההתגלויות בפטימה נקשרו להתנגדות לתנועות פוליטיות קומוניסטיות. בשנים המאוחרות יותר של המאה ה-20, הוותיקן והאפיפיור יוחנן פאולוס השני (שאהב במיוחד את מקדשי מרים) המשיכו להשתמש ולהדגיש את הפופולריות של פטימה ומקדשי מרים אחרים כדי לחזק את השפעתה הדוללת של הקתוליות בתרבות האירופית בת זמננו.

התהילה הרבה של פאטימה, עם יותר משני מיליון עולי רגל המגיעים מדי שנה, אינה נובעת מהדוגמה ותמיכתה של הכנסייה הדיקטטורית, אלא מהמקום שפאטימה מחזיקה בלבבותיהם ובמוחותיהם של פשוטי העם בפורטוגל, ספרד, צרפת ומדינות אחרות. בעוד שמוסד הכנסייה מאפשר עלייה לרגל למקדש פאטימה, הוא אינו נוח עם הדבקות העממית המתמקדת במריה ולא במשיח. בהתייחסה לעניין זה, כותבת האנתרופולוגית לנה גמזו כי,

"לאנשי הכמורה ונציגים אחרים של הכנסייה הקתולית, הצורות הנשיות / העממיות של התמסרות מריאן המוצגות בפטימה אינן מייצגות את הדרך הנכונה לכבד את מרי. מעשי המסירות הנשים, כמו הליכה על ברכיים של אדם, נסבלים, אך כהנים רבים מבקשים להילחם בצורות הביטוי הדתיות הללו ומפצירים בכל עולי הרגל להציע במקום תרומות כספיות. "

נשים הן, למעשה, הצליינים העיקריים למקדש פטימה, והן באות לא כדי לעבוד את ישו אלא כדי להתפלל ולהביע תודה למרים כ"גבירתנו של הבריאות" (Nossa Senhora da Sau'de). בפטימה, מרים אינה מוצגת בדרך כלל כבתולה צנועה אידיאלית, אלא כדמות אם פשוטה שמבינה, אוהבת עמוקות ומציעה סיוע בדאגותיהן של נשים וילדים.

במשך רוב ימות השנה, מקדש פטימה הוא מקום שקט ושליו, אליו מבקרים מקומיים וכמה מאות עולי רגל המגיעים מדי יום מחוץ לאזור. ב-13 במאי, לציון יום ההתגלות הראשונה, וב-13 באוקטובר, יום ההתגלות האחרונה, חצי מיליון עולי רגל יצטופפו בכיכר הגדולה שלפני הבזיליקה. בזמנים אלה, שוררת אווירה של דבקות דתית נלהבת, עם מאות עולי רגל הזוחלים לעבר המקדש על ברכיהם, אלפים נודרים נדרים, ומתפללים ובוכים רבים. בנוסף לבזיליקה ולכיכר שלה, עולי רגל יבקרו בקפלת ההתגלויות (Capelinha das Aparicoes), במקדש ולינהוס, שם הופיעה מרים בפעם הרביעית, ובמרחק שני קילומטרים, בביתם של "הרועים הקטנים". יום פופולרי נוסף לפעילויות עלייה לרגל הוא 10 ביוני, כאשר אלפי ילדים צעירים מתאספים ל"עלייה לרגל של הילדים הקטנים" (Peregrinacao das Criancinhas).

ב-12 במאי 1982, עלה האפיפיור יוחנן פאולוס השני לרגל לפטימה והביע את תודתו למרים על שהצילה את חייו במהלך ניסיון התנקשות בשנה הקודמת. בתוך כתר פסל גבירתנו מפטימה משולב הכדור שהוצא מהאפיפיור לאחר שנורה. ב-13 במאי 2000, ביקר האפיפיור שוב בפטימה והפעם גילה שחלק ממה שמכונה "הסוד השלישי של פטימה" היה שמריה ניבאה את ניסיון ההתנקשות בשנת 1981 וגילתה זאת בהופעתה ללוסיה בשנת 1917.

למידע נוסף:

• פיליפ קופנס