טובה

המסביב נסתלק בשמיים מן המישורים המאובקים של מערב סנגל (קילומטרים 170 שממזרח לבירת דקר), ניצב המסגד הגדול של טובא. המסגד העצום, שנבנה ב- 1926 כדי לשכן את קברו של הקדוש הסנגלי, Cheikh Ahmadou Bamba, הוא אתר העלייה לרגל האיסלאמית הנפוץ ביותר במערב אפריקה.

האסלאם קיים בסנגל למעלה מאלף שנה. הקבוצות האתניות הראשונות שקיבלו את דת מוחמד היו ממלכות טוקולור במהלך המאה ה- 11th, ובראשית המאה ה- 20th, רוב סנגל הוסלמה לחלוטין. עם זאת, סגנון האיסלאם הנהוג בסנגל שונה משמעותית מזה שנמצא ברוב מדינות האסלאם האחרות. האיסלאם של סנגל דומה למסורת הסופית המיסטית, המאופיינת בכבודו של יצורים רוחניים (חיים או מתים) המאמינים כי הם מגלמים כמויות בלתי רגילות של ברקה, או חסד אלוהי. בסנגל הנוהג האסלאמי נוקט בצורה של חברות באחוות דתיות המוקדשות לארץ marabouts (המייסדים או המנהיגים הרוחניים הנוכחיים) של אחוות אלה. שלושת הכתות העיקריות בסנגל הן:

• האחווה קסאדיר (קדריה), שנוסדה במאוריטניה, היא האחווה הקטנה והוותיקה ביותר בסנגל.
• אחוות טיחאן (טיג'אנייה), שנוסדה באלג'יריה והתאמנה בכל רחבי מערב אפריקה.
• אחוות מורייד, שנוסדה בסנגל על ​​ידי הקדוש הסנגלי אמדו במבה.

בני אחווה אלה נדרשים ציות לנהלים שלהם. מארבנות הנחשבים נחשבים לדיילים ויורשי הברקה, או חסד אלוהי של מייסד אחוותם. באמצעות כוח הברקקה האישי שלהם, מאמינים שיש מרבאים כוח לרפא מחלות ולהעניק ישועה רוחנית לחסידיהם. מרבית המאבואים יורשים את עמדתם ותלמידיהם מאבותיהם. מצבים של אחיות מכל אחווה צפויים ללמד ולעצות את חסידיהם, אך בדרך כלל מרביחות של אחוות מורייד מקדישות פחות זמן ללימוד ולהוראה מכפי שהם מקדישים לארגון עבודת תלמידיהם ולהכנת קמיעות לתלמידיהם (קמיעות אלה, הנקראות גריגרי, הם חבילות עור קטנות המכילות ציטוטים מהקוראן ונחשבים שהם מגנים על תלמידים מפני נזק, מחלה או רוע).

את אחוות המוריד התחיל חייך אחמדו במבה (המכונה גם אחמד בן מוחמד בן אביב אללה או חדימו ראסול). במבה נולד בכפר Mbacké-Baol וחי מ- 1850 ל- 1927. בן למאבאוט מאחוות קסאדיר, במבה היה מיסטיקן וסגפן המתעניין יותר במדיטציה ובלימוד הקוראן מאשר בבניית אימפריה תיאוקרטית. הוא היה גם פציפיסט ולא ניהל מלחמה על עובדי האלילים כפי שעשו הרבה מפגעי טיחאן. בשנים הראשונות לקריירה הדתית שלו, אמדו במבה פשוט ביצע תפקידים מארבוטיים סטנדרטיים כמו לימוד הקוראן והכנת קמיעות לחסידיו.

במבה לא ראה את עצמו כנביא אלא שליח של אלוהים (אחד העקרונות הבסיסיים של האיסלאם הוא שלא יכולים להיות נביאים אחרים אחרי מוחמד, אך חברי האחוות הסנגלים מציינים קטע בקוראן שקובע כי אלוהים יהיה לשלוח שליחים כל 100 שנים. חברי האחוות הללו מאמינים כי מייסדי האחוות היו בין השליחים האלה). בגלל הכריזמה והחוכמה יוצאת הדופן שלו, מצא במבה שרבים מחסידיו באו אליו כדי לקחת חלק מהברקה שלו ולשרת אותו ולא ללמוד את הקוראן. אף על פי שאמדו במבה מעולם לא הועיל למלונות ברמה הלאומית, תהילתו צמחה במהירות בעקבות מאמצי חסידיו, ואנשים נהרו אליו כדי לקבל את הישועה שהבטיח לחסידיו. המוקד בתורתו היה שהישועה הושגה באמצעות כניעה לעבודה קשה ועבודה.

הממשלה הקולוניאלית הצרפתית חששה שאמדאו במבה תופס יותר מדי כוח ואולי יהיה במצב לנהל מלחמה נגדם. למרות שככל הנראה מעולם לא הפגין תשוקה כזו, הוא המיר מלכים מקומיים שונים וחסידיהם ויכול היה להקים צבא גדול לו חפץ בכך. מבלי להגיש כל אישום משפטי נגד במבה, הממשלה הקולוניאלית גזרה אותו לגלות בגאבון (1895 ל- 1902) ואז למאוריטניה (1903 ל- 1907). עם זאת, השפעתם של הגולים הללו הייתה הפוכה ממה שציפו הצרפתים: אגדות על הישרדותו המופלאה של במבה של עינויים, מחסור וניסיון הוצאות להורג שהתפשטו דרך סנגל בזמן שהוא היה נעלם, ואלפי תלמידים נוספים נהרו לקהילה שלו.

עד היום מספר מוריד אגדות על גלות במבה בהתרגשות רבה ובאמונה נחרצת. לדוגמא, בזמן שהייה באוניה לגבון, הצרפתים אסרו על במבה להתפלל. מכיוון שהתפילה הייתה חוק אלוהי שהוא לא יכול היה לשבור, פרץ במבה מהכבילים, זינק על הסיפון והתפלל על שטיח תפילה שהתממש על המים. כאשר הרים את ראשו לאחר השתטחויותיו, נדהמו הרשויות בצרפת לראות חול על מצחו. אגדות אחרות מספרות שכאשר הצרפתים הכניסו אותו לכבשן, הוא פשוט התיישב בזה ושתה תה עם מוחמד. כשהכניסו אותו למאורה של אריות רעבים, האריות פשוט ישנו לידו.

לאחר שחזר לסנגל מגלותו השנייה, המשיכה תלמידותו לעלות בצורה פנומנלית. ב- 1910 עלה סוף סוף לצרפתים שבמבה לא מתכננת מלחמה נגדם ויחסיהם עמו השתפרו פלאים. הצרפתים למעשה התחילו לראות במבה נכס ולא כאיום, מכיוון שהם יכלו להשתמש בו כדי להפיץ ולאכוף מדיניות (הוא זכה בלגיון הכבוד הצרפתי ב- 1918 בגיוס מאות עוקבים לקרב במלחמת העולם הראשונה). הצרפתים אפשרו לו למצוא את עירו הקדושה טובא וב- 1926 להתחיל את המסגד הגדול בו הוא קבור (במבה קיבל את חזונו המפורסם במדבר במה שנמצא כיום טובא. חזון זה סיפר לו על שלו משימה נבואית והצורך לבנות עיר קדושה באתר).

אף על פי שנדמה שעמדו במבה היה צנוע בקריאתו האלוהית, מורידים בימינו רואים בו כמעט מוחמד שווה (ובכך גורם לבהלה קיצונית מצד מוסלמים אחרים הרואים חילול השם הזה.) מורידים מבדילים את עצמם באמצעות מסירות מוחלטת לאמדו במבה ולשושלת של marabouts שבאו אחריו. צאצאיו הזכריים של חייך אחמדו במבה נחשבים לרשויות דתיות גדולות (marabouts) בסנגל, ואביו הנוכחי של המורידס הוא אחד מצאצאיו. מוריידים אדוקים מכסים את קירות ביתם ומקום עבודתם בתמונות ואמירות של מאראבאו שלהם ולובשים קמיעות רבות שהוכנו על ידי מאראבוטים שלהם, כדי לפתור את בעיותיהם. נהגי מוניות ואוטובוסים גם מטייסים את רכביהם במדבקות, ציורים ותמונות של מצבי האחים של אחיהם. באי פאל, הקבוצה האדוקה ביותר של תלמידי מוריד, אפילו מוותרים על עמודי האסלאם, כולל תפילה וצום, כדי להתמסר לשירות למרבוט שלהם.

מורידים רבים רואים את טובא, העיר הקדושה אמדו במבה, חשובה או חשובה יותר ממכה. עולי רגל מגיעים לטובה בכל עת, אך נקודת השיא של השנה היא עלייה לרגל המונית בשם Grand Màgal (48 ימים לאחר השנה החדשה האסלאמית), שחוגגת את שובו של במבה מהגלות. נכון לעכשיו, כחצי מיליון חסידי מוריד נוהרים לטובה מכל רחבי סנגל וגמביה. אמה של אמדו במבה, מאם דיארה בוסו, נחשבת גם לאדם קדוש על ידי תושבי סנגל, וקבר הקבר שלה ממוקם בעיר פורוקנה. פעמיים בכל שנה, בתאריך שהחליטה משפחת בוסו, מבקרים אלפי נשים סנגליות במקדש לרגל של יומיים.

לאחווה טיחאן המסגד הגדול שלה בעיר טיוואן (50 קילומטרים צפונית-מזרחית לדקר בדרך לסנט לואיס). לאחוות טיחאן יש יותר תומכים מאשר אחוות מורייד, אבל מבחינת ארגון, משמעת ויכולותיה להתגייסות וליזמות כלכלית, היא משפיעה הרבה פחות. מסגד טיחאן בטיווהואן הוא אתר העלייה לרגל השני ביותר שהתקיים בסנגל.