הר ארארט

הר אררט, מקום המנוחה המסורתי של תיבת נח, ממוקם במזרח טורקיה סמוך לגבולות ארמניה ואיראן. פסגת הר אררט נמצאת בגובה 5,165 מטרים מעל פני הים. אררט הוא הר געש רדום; ההתפרצות האחרונה שלו הייתה ב-16,946 ביוני 2. השליש העליון של ההר מכוסה בשלג וקרח לאורך כל השנה. השם הטורקי להר אררט הוא אגרי דאגי (הר הכאב). צמוד להר אררט, ונמוך ממנו 1840 רגל, נמצאת הפסגה המכונה אררט הקטן.

סופרים קלאסיים חשבו שטיפוס על אררט בלתי אפשרי, והטיפוס הראשון הידוע היה של פרדריק פארוט, רופא גרמני, בשנת 1829. לפני נפילת ברית המועצות, ארמניה הייתה חלק מהמדינה הרוסית, וסכסוכי גבול בין הרשויות הטורקיות והסובייטיות לעתים קרובות מנעו ממטפסים לגשת להר. ארמניה החזירה לעצמה את חירותה, אך סכסוכים מתמשכים עם ממשלת טורקיה וסכסוכים של טורקיה עם שבטים כורדים מקומיים הגבילו את חקר הפסגה הגדולה. אם ניתן לקבל אישור לטפס, עדיף להתחיל מהעיירה הטורקית דוגוביאזיט בצד הדרומי של ההר. מטפס ממוצע המנוסה בגבהים גבוהים יכול להשלים את המסלול בשלושה ימים, אך עדיף להקדיש ארבעה או חמישה ימים לחקירת הפסגה. סוף אוגוסט הוא העונה הטובה ביותר לטיפוס.

במהלך השנים, קבוצות שונות חקרו את אררט, בתקווה למצוא שרידים של תיבת נח. יוספוס, בסביבות שנת 70 לספירה, ומרקו פולו, בסביבות שנת 1300 לספירה, מזכירים את קיומה של תיבת נח על ההר. ובכל זאת, דיווחיהם מבוססים על תיאורים של אחרים. סיפור תיבת נח, כפי שמסופר בתנ"ך, הוא עיבוד מחדש של מיתוס בבלי קודם שתועד באפוס גילגמש. גיבור הגרסה המוקדמת יותר נקרא עותנפישטים. נראה כי הסיפור הבבלי התבסס על שיטפון הרסני באגן נהר הפרת וכי התיבה בסיפור זה נחקה על מורדות אחד מהרי זגרוס. על פי קטעים בתנ"ך, אלוהים נחרד כל כך מרשע המין האנושי עד שהחליט למחות אותו בשיטפון קטסטרופלי. רק אדם בשם נח ניצל. לכן הזהיר אלוהים את נח לבנות סירה כדי לאכלס את משפחתו ואת ציפורי וחיות הארץ. בראשית (ח', ג'-ד') מספר:

והמים חזרו מהאדמה ללא הרף: ואחרי תום מאה וחמישים יום ירדו המים. ותנוח התיבה בחודש השביעי, ביום השבע-עשרה בחודש, על הר אררט.

התנ"ך מזכיר את אררט רק בשני קטעים נוספים (מלכים ב' י"ט, לז ויצחק, לז, 2), מה שמבהיר שהוא מדבר על ארץ וממלכה. את המילה המקראית שאנו קוראים כ"אררט" ניתן לקרוא באותה מידה כ"אוררטו" מכיוון שהטקסט מכיל רק "אמנות", ויש לספק את התנועות המתאימות. אוררטו היה שמה של ממלכה היסטורית, אך משמעות המילה הייתה גם "ארץ רחוקה" ו"מקום בצפון".

ישנן אגדות רבות ודיווחי עדי ראייה על תיבת נוח המונחת גבוה על הר אררט, אך לא נמצאו ראיות ממשיות לכך. רק הגבהים הגבוהים ביותר של הפסגה הקפואה יכולים לשמר את התיבה, ואולי חוקרים ימצאו יום אחד את שרידי הסירה מתחת לשלג ולקרח. אם התיבה הייתה נוחתת נמוך יותר על ההר, היא הייתה נעלמת מזמן עקב ריקבון טבעי של העץ או משום שנגררה על ידי ציידי אוצרות או אנשי הרים שחיפשו עצי הסקה.

לאזכורים המקראיים של מבול גדול ותיבת נח יש הקבלות יוצאות דופן במיתוסים ארכאיים רבים אחרים ברחבי העולם. המיתולוגיה היוונית, למשל, מספרת על אירוע קטסטרופלי דומה להפליא. הסיודוס, שאסף ותיעד מסורות בעל פה מתקופה מוקדמת בהרבה, מדווח במאה ה-8 לפני הספירה כי לפני הבריאה הנוכחית היו ארבעה עידנים קודמים, שכל אחד מהם נהרס על ידי אסונות גיאולוגיים. בעידן הרביעי מבין העידנים הקודמים הללו, הזהיר פרומתאוס את דאוקליון מפני מבול מתקרב וציווה עליהם לבנות תיבת עץ שבה הוא ואשתו, פירה, יוכלו לצוף מעל המים העולים. לאחר תשעה ימים ולילות בסירה, דאוקליון נח על הר פרנאסוס הקדוש ביוון ויצר מחדש את בני האדם בעזרת זאוס. כשם שהעברים הביטו לאחור אל נח, גם היוונים הקדמונים ראו בדאוקליון את האב הקדמון של אומתם וכמייסד של ערים ומקדשים רבים.

הרעיון של מבול גדול (או שיטפונות) שהחריב את הציוויליזציה האנושית אינו רק תוצר של דמיונם העז של העברים והיוונים הקדמונים. ניתן לפרש ולהבין את מיתוסי המבול הרבים והשונים, שעוצבו ושונו במהלך אלפי השנים, כדיווחים על אירועים אמיתיים. יותר מ-500 אגדות מבול ידועות ברחבי העולם. בסקר של 86 מהן (20 אסיאתיות, 3 אירופאיות, 7 אפריקאיות, 46 אמריקאיות ו-10 מאוסטרליה והאוקיינוס השקט), הגיאוגרף והקרטוגרף הגרמני ריכרד אנדריי הגיע למסקנה ש-62 היו בלתי תלויים לחלוטין בדיווחים המסופוטמיים והעבריים. 

תיאוריה מדעית קונבנציונלית מנסה להסביר את המיתוסים הללו על שיטפונות באמצעות התייחסות לעלייה הידועה במפלס האוקיינוסים שבאה לאחר סוף עידן הקרח האחרון ולהמסת הקרח בין השנים 13,000 ל-8000 לפני הספירה. אמנם נכון שמפלס האוקיינוסים אכן עלה בתקופה זו, עד 80-200 מטרים לאורך קווי חוף שונים, אך ייתכן שהשיטפונות הגדולים לא נגרמו רק מההמסה האיטית יחסית של כיפת הקרח.

חוקרים מודרניים כמו ד.ס. אלן, ג'.ב. דלאיר, גרהם הנקוק, כריסטופר נייט, רוברט לומאס וראנד פלם-את' ערכו מחקרים מקיפים על מיתוסי האסונות המצויים ברחבי העולם והציגו כמה תיאוריות מפתיעות - ושנויות במחלוקת - כדי להסביר את הדמיון יוצא הדופן בין המיתוסים הללו. תיאוריות אלו מניחות שתי סיבות לשיטפונות הגדולים ולאסונות הנלווים אליהם.

סיבה אחת, שהוצעה בתחילה על ידי הפרופסור האמריקאי צ'ארלס הפגוד, הייתה תזוזת הקרום בשנת 9500 לפנה"ס, אשר הזיזה במהירות - תוך ימים או שבועות - חלקים עצומים מהליתוספירה (עליה ממוקמים הלוחות הטקטוניים הנעים לאט) והובילה לרעידות אדמה קטסטרופליות, פעילות געשית ושינויי אקלים פתאומיים. לדברי הפגוד, תזוזת הקרום הזו נגרמה על ידי השפעות כבידה עצומות של עצם קוסמי (ככל הנראה שבר של סופרנובה שהתפוצצה) כשהוא חלף בקרבת כדור הארץ בשנת 9500 לפנה"ס. מיתוסים מסוימים מהעת העתיקה ניתנים להבנה רק על ידי התייחסות לאירוע זה.

סיבה שנייה מוצעת על ידי פגיעות שביטים בשנים 7460 לפנה"ס ו-3150 לפנה"ס. אירוע הפגיעה הקודם כלל שבעה גופי שביט שונים שהתנגשו בו זמנית בשבעה מוקדי אוקיינוס ​​נפרדים ברחבי העולם. פגיעות אלו היו אמורות לגרום לגלים אדירים שהרסו אתרי התיישבות הממוקמים על או בסמוך למוקדי חוף. מיתוסים עתיקים רבים המדווחים על "שבע שמשות בוערות הדוהרות בשמיים ונופלות אל כדור הארץ" עשויים להיות מובנים כתיאורים אגדיים של שביטים אלה. 

פגיעת שביט אחת בשנת 3150 לפנה"ס, שפגעה באזור המזרחי של הים התיכון, היא כנראה האירוע שגרמה לשיטפונות הגדולים המתועדים במיתוסים של שומר, מצרים ויוון העתיקות. קוראים המעוניינים לחקור את הנושא המרתק של פגיעות שביטים והשפעותיהן ההרסניות על כדור הארץ יהנו מהספר "מכונתו של אוריאל" מאת כריסטופר נייט ורוברט לומאס. לדיון מפורט בתזוזת קרום, עיינו בספר "קטקליזם: עדויות משכנעות לאסון קוסמי בשנת 9500 לפנה"ס" מאת ג'יי.בי. דלאיר וד.ס. אלן.