מקדשים פגאניים

בעוד שהודו בולטת במתחמי המקדשים הגדולים שלה, חשוב להבין שכל מקדש התחיל כמקדש קטן של אנשים כפריים. הרבה לפני שעולי רגל הגיעו לבקר מארצות רחוקות והרבה לפני שחסונות מלכותית אפשרה בניית מבני מקדש ענקיים ומסוגננים, אתרי נהרות, מעיינות, מערות, עצים וסלעים נודעו על ידי המקומיים כמקום משכנם של רוחות אדמה שונות. המקדשים הראשונים היו מתחמי סכך או עץ פשוטים שנבנו מעל אבן רוח קדושה או מתחת לעץ קדוש. מבנים אלה היו בעיקרם תועלתניים בכך שהם תכננו את היקף המרחב הקדוש ואפשרו את התכנסותם של האנשים המקומיים למטרות פולחן.

המתחמים לא נחשבו בתחילה קדושים - הם שימשו רק כקדושים - אך עם הזמן, גם המבנים נחשבו כקדושים. סלע המתחם הקדוש נחשב להיבט הסטטי, הארצי, ה"גברי", העץ הקדוש היה ההיבט הדינמי, המפרה, ה"נשי", ויחד הם ייצגו את הבסיס היצירתי של החיים. הנחש המיתי חי מתחת לאדמה של האבן הקדושה ובענפי העץ הקדוש. הנחש המסתורי ובעל החיים הארוך, המתפתל בשתי העולמות, נחשב לייצג את שתי העולמות, וחשוב מכך, כמחבר ביניהן אנרגטית. לאורך המרחב הגדול של הודו העתיקה, מהדרום הדראווידי ועד לציוויליזציות עמק האינדוס בצפון, הנחש מקושר אפוא לאתרים הקסומים של רוח האדמה ההרמפרודיטית.

למידע נוסף:

• רשימת אתרים קדושים בהודו